שבאט נ' אורצ'רד פורמית בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1.9.1970, ביום 25.2.2007, עת עבד בשירות הנתבעת 1 ותחת פיקוחה. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתביעה בפוליסת ביטוח מעבידים.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), לרבות אפשרות של דחיית התביעה, לאחר חקירה קצרה של התובע ועד מטעם הנתבעת (האחרון לא הובא לעדות), ולאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים בעל-פה, הן לעניין האחריות, והן לעניין הנזק. כל זאת, מבלי שיש בהסכמת הנתבעת למתן פסק דין על דרך הפשרה, הודאה בחבות ו/או בכך שאירעה תאונה כלשהי.

לפי הנטען בתביעה, ביום 25.2.2007, בסמוך לשעה 11:00, עת הרים התובע ממכבש, פלטת עץ שמשקלה נע בין 50-40 ק"ג, על מנת לסדרה, לאחר שעשה כן במשך כל שעות העבודה ובקצב רצוף "מאות ו/או אלפי פעמים ביום", בהתאם להוראות הנתבעת 1, ללא שהציבה עוזרים בעדו, הרגיש התובע ב- "קליק" בגבו המלווה בכאבים חזקים המקרינים לשתי רגליו. (סעיף 7 לכתב התביעה; להלן: "התאונה").

בסעיף 11 לכתב התביעה, טען התובע בהסתמך על חוות הדעת הרפואית מטעמו כי נזקיו הם תולדה של מקרו טראומה על רקע תנאי עבודתו הבלתי בטוחים אצל הנתבעת 1.

ממקום התאונה פנה התובע לרופא משפחה בקופ"ח והתלונן בפניו על כך ש- "בעת הרמת משא כבד בעבודתו הרגיש בכאבים בגב תחתון". בבדיקת התובע מצא הרופא רגישות באזור הגב התחתון, והפנה את התובע להתייעצות עם רופא אורתופד.

עוד באותו היום (25.2.07) פנה התובע לאורתופד שמצא בבדיקת התובע, רגישות "בגב תחתון משמאל יותר בכיפוף", ולא מצא חסר נוירולוגי בגפיים תחתונות. האורתופד הפיק לתובע תעודה רפואית, לפיה כתוצאה מהתאונה אין מסוגל התובע לעסוק בעבודתו, ואף לא בעבודה מתאימה אחרת, החל מיום 25.2.07 ועד ליום 3.3.07. ביום 4.3.07 חזר התובע לעבודה רגילה (נ/1, עמ' 2, ש' 11).

ביום 5.7.07, כחמישה חודשים לאחר התאונה, שב התובע לרופא המשפחה כשהוא מתלונן על כאבי גב תחתון "מזה כמה ימים" עם כאבים לאורך הרגל. בבדיקתו מצא הרופא רגישות באזור הגב התחתון וורידים נפוחים באזור השוק השמאלי, ללא חוסר נוירולוגי בגפיים תחתונות. הרופא הפנה את התובע להתייעצות עם רופא אורתופד.

התובע צירף לתביעתו אישור של "מכון הצפון לפיזיותרפיה" מיום 11.8.07 (ת/2), לפיו קיבל התובע 12 טיפולי פיזיותרפיה בגב תחתון לשיכוך כאבים ותרגילים, החל מיום 11.7.07 ועד ליום 11.8.07, כאשר "במהלך הטיפולים חל הטבה בינונית במצבו", ובשחרורו "עדיין מתלונן על כאבים... שמתחזקים לאחר עמידה או הליכה ממושכת". הפיזיותרפיסט המליץ לתובע על המשך טיפולים.

כשלושה חודשים לאחר טיפול הפיזיותרפיה האחרון, ביום 29.11.07, ביקר התובע אצל אורתופד, כשהוא מתלונן על כאבי גב תחתון שהופיעו בזמן עבודתו, וציין בפני האורתופד כי "עשה פיזיותרפיה עם הקלה". בבדיקה גופנית נמצאו רגישות בגב תחתון והגבלה בתנועות כיפוף. האורתופד הפנה את התובע לבדיקת ct ע"ש מותני.

למחרת (30.11.07) ביקר התובע אצל רופא המשפחה והתלונן על כאבים לאורך הגפה התחתונה השמאלית עם נפיחות באזור השוק השמאלית. לאחר בדיקתו נמצאו רגישות באזור הגב התחתון וורידים נפוחים באזור השוק השמאלי אספקט פנימי. הרופא הפנה את התובע להתייעצות עם רופא כירורג כלי דם.

ביום 1.1.08 ביצע התובע בביה"ח לגליל המערבי נהריה, בדיקת ct ע"ש מותני מגובהL1 עד גובה S1, וביום 9.1.08 ביצע התובע בבי"ח כרמל – מכון "מור", בדיקת DUPLEX במערכת הוורידים. מערכת הוורידים העמוקה נמצאה תקינה, אך במערכת הוורידים השטחית משמאל נמצאו אי ספיקת שסתומים בירך ובשוק ורפלוקס מעל לדליות בשוק.

ביום 14.1.08 פנה התובע למומחה לאורתופדיה, והתלונן על כאבים בגב תחתון לאחר הרמת משקל בזמן עבודה, כאשר הכאבים מופיעים יותר בישיבה. האורתופד ציין בגיליון סיכום הביקור כי בדיקת ה- ct שביצע התובע, מלמדת על בלטים L4-5-S1 עם לחץ על השק. בבדיקה גופנית של התובע מצא האורתופד "רגישות בגב תחתון יותר משמאל עם הגבלה בישור ללא הקרנה. אין לראות חוסר נירולוגי בגפיים תחתונות". האורתופד המליץ להפחית מאמץ, לשמור על חום מקומי, להשתמש בחגורת גב, להימנע מעמידה ממושכת לאורך זמן, לחזק שרירים ובטן, ולהגיע לביקורת אם לא תחול הטבה.

התובע צירף לתביעתו חוות דעת רפואית של האורתופד ד"ר עאוני יוסף, מיום 5.9.09, לפיה נותרה לתובע בגין התאונה נכות אורתופדית בשיעור של 20% "בעקבות הפגיעות החוזרות בגבו".

הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית של המומחה מטעמן, ד"ר שי פריימן, מיום 6.5.12, אשר ציין כי מתוך תיקו הרפואי של התובע עולה כי ביום 27.9.96 נפל התובע מגובה מסולם ונחבל ביד ימין ובגב תחתון וסבל מכאבי גב לאחר מכן, וכי ביום 8.10.93 עבר תאונת דרכים וסבל משבר באגן, כאשר אין לשלול כי שבר זה באגן הוא הגורם/תורם לכאבי הגב. לפיכך, קבע ד"ר פריימן כי לא נותרה לתובע נכות אורתופדית בגין התאונה או בגין מיקרו טראומה בפרט.

ביום 18.6.12 הוריתי על מינויו של ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בפני המומחה מטעם בית המשפט לא טען התובע לארוע ספציפי של חבלה. בחוות דעתו שהוגשה ביום 1.5.13, קבע המומחה כי לאור הבדיקה הקלינית התקינה, והעדר פתולוגיה ראויה לציון בבדיקת ה- ct, הרי שלא נותרה לתובע כל נכות אורתופדית צמיתה בגין התאונה.

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לא הכיר בתחילה בתאונה כתאונת עבודה. בטופס בל/188 מיום 26.6.07 (נ/1) התייחס התובע לנסיבות התאונה ולעברו הרפואי. התובע ציין בהודעתו, נ/1, כי בין השנים 2004-1997 עבד אצל הנתבעת 1 במחלקת הדבקה, ובשנת 2004 הועבר למחלקות אחרות, כגון: כיפוף או אריזה, וביום התאונה הוחזר למחלקת הדבקה שם עבד עם פועל נוסף בסידור פלטות, כאשר החל להרגיש כאבים בגב התחתון לאחר 2 שעות עבודה (נ/1, עמ' 1, ש' 20-18, עמ' 2, ש' 3-1). כן השיב התובע במסגרת ההודעה, נ/1, לשאלה אם סבל בעבר מבעיות גב, כי "פעם היה לי תאונת דרכים היה לי סדק באגן זה בשנת 1993. ומאז נרפיתי. והכל היה בסדר וחוץ מזה לא היה כלום. עד 25/2/07" (נ/1, עמ' 2, ש' 15-13). מסיכומי הנתבעת עולה כי רק 5 שנים לאחר התאונה הכיר המל"ל לתובע בשבוע אי כושר, וקבע לתובע 0% נכות החל משבוע לאחר התאונה (פרו', עמ' 8, ש' 3-2) ואולם מחמת התיישנות לא שולמו דמי הפגיעה. ב"כ הנתבעות טען בהקשר זה לניכוי רעיוני.

התובע צירף תלושי שכר לחודשים ינואר-מרץ 2007 (ת/1), מהם עולה כי בחודש ינואר 2007, לפני התאונה, עמד שכרו של התובע ע"ס של 4,906 ₪ ברוטו; בחודש התאונה, פברואר 2007, עמד שכרו של התובע ע"ס של 3,695 ₪ (לאחר ניצול 3 ימי מחלה); ובחודש מרץ 2007, לאחר התאונה, עמד שכרו של התובע ע"ס של 5,097 ₪ ברוטו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, וחוות הדעת הרפואיות, וכן לאחר שהתרשמתי מעדות התובע שנחקר בפניי ביום 19.1.14, ובחנתי את המוצגים שהוצגו במהלך הדיון, ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בעל-פה, ובהתאם לסמכות שניתנה לי ע"י הצדדים, ליתן פסק דין על דרך הפשרה, הנני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 2,900 ₪ בתוספת אגרת פתיחת ההליך בסך של 668 ₪, צמוד ממועד תשלומה ועד היום וכן בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 750 ₪ ומע"מ.

התשלום נשוא פסק הדין ישולם בתוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.